אקטיזיה – זיהוי, אבחנה והתמודדות בשילוב טיפולי

ישנם מצבים רפואיים שבהם הגוף משדר מצוקה לא בדרך של כאב חד או מדדים חריגים, אלא באמצעות תחושות פנימיות עיקשות שלא ניתן להתעלם מהן. תופעות כאלה, שחסרות לפעמים "הסבר חיצוני נראה לעין", עשויות לשבש חיים שלמים. אחד מאותם מצבים, שמופיע לעיתים במסגרת טיפול תרופתי או כמופע נלווה למחלות נוירולוגיות, הוא תופעה שאנשים רבים מתקשים לתאר במדויק, אבל מרגישים אותה בעוצמה בלתי נסבלת.

גורמים ונסיבות להופעת התסמין

מתוך מפגשים רבים עם אנשים המתארים אי שקט מתמשך, עולה דפוס ברור: תחושת חוסר נחת קיצונית, נטייה לזוז ללא הרף והיעדר היכולת להישאר בישיבה רגועה. פעמים רבות, תסמין זה מופיע כתוצאה מטיפול תרופתי, ובעיקר כתופעת לוואי של תרופות פסיכיאטריות, כגון תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור הראשון וגם מהדור השני. חשוב להבין שזו אינה תגובה פסיכולוגית בלבד – יש כאן תהליך עצבי ממשי שמתבטא בתנועה בלתי רצונית, חסר שקט גופני ותסכול רגשי ניכר.

במפגשים קליניים, אני נתקל לא אחת באנשים שמתחילים לדווח על תחושות מוזרות זמן קצר לאחר שינוי במינון תרופתי או תחילת טיפול חדש. לעיתים, גם הפסקה פתאומית של תרופות – עבורן נדרשת ירידה הדרגתית – עשויה להוביל לתחושת דריכות והתנועעות בלתי פוסקת. בנוסף, יש גם מצבים נוירולוגיים אחרים שבהם יכול להופיע תסמין דומה, ללא קשר ישיר להיסטוריית נטילת תרופות.

כיצד מזהים את ההפרעה?

לא תמיד קל להבחין בתופעה הזו מיידית, בטח לא עבור המטופלים עצמם. הכוונה כאן אינה רק לעצבנות או לרצון לקום מהכיסא, אלא לצורך כפייתי לזוז, מלווה בתחושת לחץ פנימית שלא נותנת מנוחה. אנשים מתארים זאת לעיתים כ"שריפה בעצמות" או כתחושת צפיפות פנימית שמכבידה עליהם.

בדרך כלל, כשהתופעה מתחילה לתת את אותותיה, סימנים חיצוניים כמו טלטול רגליים, קימה תכופה ממקום הישיבה, הליכה הלוך-ושוב וחוסר שקט כללי, הופכים בולטים. לעיתים קרובות, גם אנשי צוות רפואי לא מזהים מיד את התופעה, במיוחד כשהיא מוגדרת בטעות כחרדה, אי שקט פסיכולוגי או אפילו תוקפנות לא מוסברת. דווקא באותם הרגעים חשוב שאנשי מקצוע יכוונו את השיחה למרכיב הפיזיולוגי של התחושה.

השפעה על איכות החיים והתפקוד היומיומי

מעבר לחוסר הנוחות הפיזי, ישנה גם פגיעה ניכרת באיכות החיים. בעבודה עם מטופלים הסובלים מהתופעה, אני נוכח שוב ושוב עד כמה היא משפיעה על התחום הרגשי, החברתי והתעסוקתי. אנשים מדווחים על קושי להירדם בלילה בגלל התחושה המתמשכת, חוסר יכולת לשבת במקום עבודה, הימנעות מאירועים חברתיים ואפילו קשיים בהשתלבות במסגרת טיפולית אחרת.

• ירידה ביכולת להתרכז
• תחושת תסכול וייאוש
• הפסקת טיפול תרופתי מתוך רצון להפסיק את אי הנעימות – לעיתים בניגוד להמלצה רפואית

בשיחותיי עם עמיתים מהתחום, אנחנו מדברים לא אחת על חשיבות הזיהוי המוקדם של התופעה, בעיקר כדי למנוע השלכות ארוכות טווח על ההתמודדות הכללית של האדם עם מצבו הרפואי או הנפשי. תחושת אובדן שליטה וחוויית "השתגעות" הן תיאורים שחוזרים על עצמם לא מעט.

הבדלה מול מצבים דומים

תופעות כגון חרדה גופנית, טיקים מוטוריים, תסמונת הרגליים העצבניות או אי שקט הנובע מגמילה, עשויות להידמות במבט ראשון להפרעה בה אנו עוסקים. עם זאת, ישנם סימנים באבחנה המבדלת שיכולים לעזור להבדיל:

כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי כדי לבצע הערכה מעמיקה יותר, במיוחד כאשר מתחילים טיפול תרופתי חדש ומופיעות תחושות שאינן מוכרות.

התמודדות טיפולית וגישות חדשות

חל מהשנים האחרונות, ישנה עלייה במודעות לתופעה בקרב הצוותים הרפואיים. בזכות מחקרים קליניים עדכניים, פותחו גישות מגוונות שמטרתן להפחית את עוצמת התסמין. אלו כוללות התאמה מחודשת של טיפול תרופתי – אם מבחינת סוג התרופה, המינון, או השילוב עם תרופות משלימות שמטרתן לאזן את ההשפעות הלא רצויות.

לעיתים, אנשי מקצוע ישקלו הוספת טיפולים שתומכים בפן הגופני והנפשי גם יחד, דוגמת תרגול מיינדפולנס, טיפול בהתמקדות, או פעילות גופנית מותאמת. אלו מסייעים לא רק להפחתת התחושה העצבית, אלא גם לחיזוק תחושת המסוגלות של האדם מול גופו המשתנה.

התנהלות יומיומית מותאמת

לא פעם אני ממליץ לאנשים למצוא עוגנים קטנים ביומיום – זמני מנוחה קצרים בתנועה, מקומות שבהם מרגישים נוח לזוז ללא מבוכה, או הסחות דעת חיוביות כמו מוזיקה ותנועה רכה. כמובן, לא מדובר בטיפול אלא בגישות שמסייעות להשגת הקלה זמנית עד לפתרון היסודי, אם ניתן, בשיתוף איש המקצוע המלווה.

• שיתוף הצוות הרפואי עם הופעת התסמין
• הימנעות מהפסקת תרופות באופן עצמאי
• מעקב יזום עד להתייצבות התסמין

החלק החשוב בעיניי הוא שניתן לשפר את ההתמודדות עם הזמן. כאשר יש הכרה ברורה בכך שמדובר בתגובה גופנית ממשית ולא בגחמה או תגובה רגשית בלבד – נוצר שינוי בגישה. גם אדם הסובל מהתסמין והוא מותש ממנו, יכול להתחזק ברגע שמבין שיש דרך לבדוק, לאבחן ולהתאים פתרון.

התסמין הזה אולי מתסכל מאוד – אך הוא גם ניתן להבנה ולניהול. עם הזמן, ובליווי נכון, רוב האנשים מדווחים על הקלה משמעותית או אפילו היעלמות הדרגתית של התחושה הטורדנית. ההכרה, השיח והטיפול הם שלוש האבנים המרכזיות בדרכנו לעבר חיים עם פחות אי שקט, ועם הרבה יותר תקווה.

עופר שביט

עופר שביט הוא כותב ועורך תוכן רפואי עם ניסיון של למעלה מ-10 שנים. עופר מתמחה בהנגשת מידע רפואי מורכב לקהל הרחב, תוך שמירה על דיוק מדעי. הוא עובד בשיתוף עם רופאים ואנשי מקצוע רפואיים כדי להבטיח שהתוכן מבוסס על המחקרים העדכניים ביותר.

4184 מאמרים נוספים