פיטמה שקועה: גורמים, אבחון ופתרונות אפשריים

פיטמה שקועה היא מצב שכיח יותר ממה שנהוג לחשוב, והוא מעורר שאלות על אסתטיקה, תחושה, הנקה ולעיתים גם על בריאות השד. מניסיוני עם מטופלים רבים, עצם ההגדרה פיטמה שקועה מכסה מגוון מצבים שונים: החל ממבנה מולד שאינו משתנה שנים, ועד שינוי חדש שמופיע בגיל מבוגר יותר ודורש בירור מסודר.

איך מזהים את התמונה המלאה מעבר למראה החיצוני

בעבודתי המקצועית אני רואה לא מעט אנשים שמגדירים כל פיטמה שאינה בולטת כפיטמה שקועה, אך בפועל קיימים מצבים סמוכים שחשוב להבדיל ביניהם. יש פיטמה שטוחה שאינה בולטת גם בקור או בגירוי, ויש פיטמה שנמשכת פנימה ממש, לעיתים עם קפל עור מרכזי. יש גם מצבים שבהם הפיטמה יוצאת החוצה בקלות בעת מגע או קור, וחוזרת פנימה מיד אחר כך.

במפגשים עם אנשים הסובלים מבעיה זו, אני מקפיד לשאול שתי שאלות שמסדרות את התמונה: האם זה מצב שהיה מאז ומתמיד, והאם חל שינוי לאחרונה. שינוי חדש הוא מידע משמעותי, במיוחד אם הוא בצד אחד בלבד או אם הוא מלווה בתסמינים נוספים.

סוגים שכיחים: מולד, נרכש ודרגות שקיעה

פיטמה שקועה יכולה להיות מולדת, כלומר קיימת מאז ההתבגרות או עוד קודם. במצבים כאלה לרוב מדובר במבנה רקמתי: רצועות סיביות קצרות או צינוריות חלב קצרות שמושכות את הפיטמה פנימה. במקרים רבים המצב יציב לאורך שנים ואינו מלווה בכאב.

פיטמה שקועה יכולה להיות גם נרכשת, כלומר מופיעה לאחר תקופה שבה הפיטמה הייתה בולטת או שטוחה ללא שקיעה. כאן אני מתייחס אחרת, משום שהגורמים יכולים להיות דלקת, צלקת פנימית, שינוי בצינוריות, ולעיתים רחוקות יותר גם תהליך משמעותי ברקמת השד שמושך את הפיטמה פנימה.

נהוג לתאר גם דרגות שקיעה לפי קלות ההוצאה החוצה והנטייה לחזור פנימה. הדרגה משפיעה על הסיכון לסיבוכים מקומיים, על הנקה ועל בחירת פתרונות אפשריים.

למה זה קורה: מנגנונים שכיחים מאחורי פיטמה שקועה

הסיבה השכיחה ביותר היא מבנה אנטומי שבו רקמה סיבית או חיבורי עור פנימיים מקבעים את הפיטמה פנימה. תופעה שאני נתקל בה לעיתים קרובות בקליניקה היא פיטמה שנמשכת פנימה בעיקר בעמידה או בתנוחות מסוימות, כי הרקמות מגיבות למתח מכני.

גורם נוסף הוא שינוי דלקתי או זיהומי באזור צינוריות החלב, שיכול ליצור עיבוי וצלקת פנימית. לעיתים אנשים מתארים תקופה של רגישות, אודם או הפרשה, ולאחריה שקיעה שהופיעה או החמירה.

צלקות לאחר ניתוחים בשד או לאחר פציעה מקומית עשויות גם הן לשנות את משיכת הרקמות. יש מקרים שבהם אפילו ניקוב פיטמה בעבר, או טיפול חוזר בגירוי/לחץ, תרמו לשינוי מקומי ברקמה.

מתי שקיעה דורשת תשומת לב מיוחדת

במסגרת הערכה קלינית אני מתייחס אחרת לפיטמה שקועה חדשה לעומת מצב יציב שנים. שקיעה חדשה, בעיקר אם היא חד צדדית, עלולה להיות סימן לשינוי פנימי ברקמת השד ולכן יש לה משקל אבחנתי.

אני גם מתייחס לתסמינים נלווים. שילוב של שקיעה עם הפרשה דמית, פצע שאינו מחלים, שינוי עור סביב הפיטמה, גוש חדש, כאב מתמשך או משיכה של העור מעל אזור מסוים הוא שילוב שמכוון לבירור מדויק יותר.

סיפור מקרה אנונימי שחוזר על עצמו: אישה שמתארת פיטמה שקועה קלה שנים, ואז לאחר כמה חודשים היא שמה לב שהצד השני התחיל להימשך פנימה בלי יכולת להוציא אותו החוצה כמו קודם. לעיתים בבדיקה מתברר שמדובר בשינוי דלקתי שפיר, ולעיתים נדרש תהליך אבחון מלא כדי להבין את הסיבה.

איך מתבצע בירור רפואי ומה מחפשים

הבירור מתחיל לרוב בשיחה מסודרת ובבדיקה של השד והפיטמה: האם ניתן להוציא את הפיטמה החוצה, האם יש סדקים או אזורי עור מעובים, האם קיימת הפרשה ומה אופייה, והאם יש רגישות או גוש נלווה. שאלות על הנקה בעבר, דלקות, ניתוחים ופעולות באזור עוזרות לזהות מנגנון אפשרי.

בהמשך, לפי גיל ותסמינים, משלבים בדיקות דימות של השד. במצבים מסוימים משתמשים גם בהערכה ממוקדת של אזור הפיטמה והעטרה, במיוחד כשיש שינוי עור או חשד לתהליך דלקתי פעיל.

כאשר קיימת הפרשה, לעיתים מתעניינים אם היא חד צדדית, ספונטנית, מצינור אחד או מכמה, ומה צבעה. הנתונים האלו עוזרים למקד את הבירור.

השפעה על הנקה: מה קורה בפועל אצל רבים

אנשים רבים חוששים שפיטמה שקועה תגרום בהכרח לקושי בהנקה. מניסיוני עם מטופלות אחרי לידה, המציאות מורכבת יותר: יש מי שמניקות בהצלחה גם עם פיטמה שטוחה או שקועה קלה, במיוחד כאשר התינוק מצליח להכניס לפה לא רק את הפיטמה אלא חלק משמעותי מהעטרה.

קושי יכול להופיע כאשר השקיעה משמעותית, כאשר הפיטמה אינה יוצאת כלל, או כאשר קיימים סדקים וכאב שמקשים על ההתמדה. במקרים כאלה ניהול נכון של ההנקה והבנה של המנגנון המקומי יכולים לשנות מאוד את החוויה.

חשוב גם להכיר תופעה שכיחה: בתקופת ההיריון וההנקה יש שינויים הורמונליים ורקמתיים שיכולים לגרום לפיטמה להפוך בולטת יותר או להפך. לכן התמונה יכולה להשתנות לאורך זמן.

סיבוכים מקומיים אפשריים: גירוי, דלקת והיגיינה

כאשר הפיטמה שקועה עמוק, נוצר לעיתים כיס עור קטן שבו מצטברים לחות ותאים מתים. בעבודתי המקצועית אני רואה שזה יכול לגרום לגירוי, ריח לא נעים ולעיתים דלקת מקומית חוזרת. אנשים מתארים גרד או צריבה, בעיקר בקיץ או לאחר פעילות גופנית.

במצבים מסוימים נוצרים סדקים או שפשוף בעטרה, במיוחד אם מנסים למשוך את הפיטמה החוצה באופן חוזר וחזק. לפעמים דווקא ההתעסקות המרובה מחמירה את הרגישות המקומית.

מהם פתרונות אפשריים: שמרני, מכשור, וטיפול ניתוחי

הבחירה בפתרון תלויה במטרה: אסתטיקה, נוחות, הנקה, או מניעת דלקות חוזרות. יש גישות שמרניות שמטרתן לשפר את הגמישות המקומית או להוציא את הפיטמה החוצה לפרקי זמן. קיימים גם אביזרים שיוצרים ואקום עדין ומושכים את הפיטמה החוצה, ולעיתים משתמשים בהם לתקופות שונות לפי התאמה אישית.

בחלק מהמקרים, בעיקר כאשר קיימת שקיעה משמעותית או כאשר יש רצון בשינוי קבוע, נשקל טיפול ניתוחי. עקרון הפעולה בדרך כלל הוא שחרור הרצועות שמושכות את הפיטמה פנימה ולעיתים קיבוע מחדש במנח בולט. כאן יש משמעות לשאלה אם רוצים לשמר את יכולת ההנקה, משום שחלק מהטכניקות עשויות לפגוע בצינוריות החלב, בעוד אחרות מכוונות לשימורן ככל האפשר.

סיפור מקרה אנונימי נפוץ: מטופלת שביקשה שינוי אסתטי בלבד, אך בבירור התברר שיש לה נטייה לדלקות חוזרות בקפל העמוק. במקרה כזה, פתרון שמקטין את עומק הכיס העורי יכול לשפר גם את הנראות וגם את הנוחות היומיומית.

היבטים רגשיים ודימוי גוף: חלק מהטיפול הוא שיחה

במפגשים עם אנשים הסובלים מפיטמה שקועה, אני שומע לא פעם על בושה, הימנעות מאינטימיות או חשש מחשיפה בחדר כושר ובים. התחושות האלו אמיתיות, גם כאשר מדובר במצב שפיר לחלוטין. עצם ההבנה שמדובר בווריאציה שכיחה של מבנה הגוף מפחיתה לעיתים את העומס הנפשי.

אני מוצא שעוזר לפרק את הנושא לשאלות פשוטות: האם יש שינוי חדש, האם יש תסמינים נלווים, ומה המטרה שלכם בטיפול. כך קל יותר לבחור כיוון ולמנוע התעסקות חוזרת שמונעת שקט.

מה כדאי לתעד ולעקוב לאורך זמן

מעקב עצמי יכול להיות ענייני ולא אובססיבי: האם חל שינוי במידת השקיעה, האם הופיעה הפרשה, והאם יש שינוי בעור סביב הפיטמה. בחלק מהמקרים צילום תקופתי אישי, באותה תאורה וזווית, עוזר להבין אם מדובר בשינוי אמיתי או בתחושה שנובעת מהסתכלות מזוויות שונות.

• שימו לב אם מדובר בשינוי חדש לעומת מצב יציב שנים.

• הבחינו אם השינוי הוא בצד אחד בלבד או בשני הצדדים.

• עקבו אחרי תסמינים נלווים: הפרשה, כאב, אודם, פצע או גוש.

• בדקו אם הפיטמה יוצאת החוצה במגע עדין או נשארת שקועה לחלוטין.

כשניגשים כך לנושא, קל יותר להבין אם מדובר במאפיין אנטומי יציב או במשהו שהתפתח לאורך זמן ודורש בירור מקיף יותר.

שירה כהן

שירה כהן היא כותבת תוכן רפואי המתמחה בבריאות האישה, הריון, לידה ופוריות. שירה כותבת עבור מדיקל ליין מאמרים מקיפים המבוססים על מחקרים עדכניים ועל הנחיות גופים רפואיים מובילים, במטרה ללוות נשים לאורך שלבי החיים השונים.

1174 מאמרים נוספים