אלימות כלפי נשים והשלכותיה הרפואיות והנפשיות לאורך זמן

בעבודתי עם נשים המתמודדות עם השלכות פיזיות ונפשיות לטווח הארוך, אחת התופעות הקשות והכואבות ביותר שאנו פוגשים שוב ושוב היא אלימות כלפי נשים. מדובר לא רק באירועים קיצוניים, אלא לעיתים בתופעה חמקמקה, סמויה, שמתפשטת בתוך יחסים יומיומיים ונראים לכאורה "תקינים". יותר מכך – פעמים רבות הנשים עצמן לא מזהות שמדובר באלימות. הן מגיעות להתייעצות על רקע תסמינים גופניים שונים או מצבים נפשיים מורכבים, ורק לאורך זמן מתבררת התמונה המלאה.

הקשר בין מצב בריאותי לאלימות

אחד הדברים שעלינו כאנשי מקצוע לזהות הוא ההשפעה העמוקה שיש לאלימות על הבריאות הכללית. נשים שמגיעות למרפאה לעיתים קרובות על רקע כאבים כרוניים, הפרעות שינה, התקפי חרדה, סימנים לא מוסברים בגוף – כל אלה עשויים להיות פניה בלתי ישירה לעזרה. היו לי מקרים שבהם אישה התלוננה על כאבי בטן ממושכים, אך לאחר שיח פתוח ומרחב של אמון שיתפה שהיא סובלת מאלימות מילולית קשה מזה שנים, כולל מעקב אחר צעדיה ואיומים כלכליים שמהם מתקשה להיחלץ.

הבריאות הפיזית והנפשית ממוקמות זו בזו – אלימות מערערת את האיזון העדין שביניהן. נשים חשופות יותר לדיכאון, הפרעות פוסט-טראומטיות, התמכרויות ואף ניסיונות אובדניים על רקע חיים בסביבה פוגענית מתמשכת. משום כך, חשוב להקשיב לא רק למה שנאמר, אלא גם למה שנשאר ברמיזות.

סימנים שעשויים לעורר חשד

ישנם דפוסים שחוזרים על עצמם בקרב נשים החוות אלימות, גם מבלי שיאמרו זאת בקול. בעבודה עם מטופלות הבחנתי בכמה סימנים שחזרו שוב ושוב:

• נוכחות תכופה במרפאה עם תלונות רפואיות כלליות ללא הסבר ברור
• נפילות או חבלות חוזרות עם סיפור שאינו עקבי
• בני זוג שמגיעים לכל ביקור ומדברים במקומה של המטופלת
• חרדה מורגשת כשנשאלות שאלות אינטימיות או אישיות
• ביטול עצמי, תחושת אשמה מתמשכת ודפוסי הסתגרות

הזהירות נדרשת, כמובן, ואין למהר להסיק מסקנות על סמך סימן אחד, אך כאשר מופיעים כמה מהם – הדבר מחייב התבוננות מעמיקה יותר.

כשאין "טראומה נראית לעין"

אחת הסוגיות הקשות ביותר שעלה צורך בהן במפגשים טיפוליים – הן עם נשים והן עם אנשי מקצוע – היא השאלה מה נחשב לאלימות? האם אלימות רק כשיש סימני מכות בגוף? מה לגבי נשים שמרגישות מנוהלות כלכלית על ידי בן זוג – אך הוא אינו מרים יד? או נשים שלא מורשות לצאת ללימודים, מתבקשות לדווח על כל צעד שהן עושות או נדרשות לבקש רשות לקניות בסיסיות?

אלו מקרים שראיתי וחוויתי דרך עבודתי הקלינית – בהם הנזק הנפשי אינו פחות חמור, ולעיתים משמעותו עמוקה הרבה יותר. כאשר נשים מתחילות להאמין שהן אינן מסוגלות לנהל חיים עצמאיים, שלא מגיע להן לבחור, שהן אשמות בתגובות של בן זוגן – אנו מתקרבים לסף מסוכן מאוד של פגיעה ארוכת טווח.

התמודדות רפואית ואתית במפגש עם מטופלת

במפגש רפואי, מרחב האמון הוא קריטי. מטופלות שאינן מרגישות בטוחות לא יחשפו מידע רגיש. לכן, הקפדה על פרטיות מלאה, שיחה בארבע עיניים – גם אם בן הזוג מתעקש להישאר – ושאילת שאלות רגישות בדרך נעימה ולא שיפוטית, הן הבסיס לזיהוי פוטנציאלי של סיטואציית אלימות.

שיתפתי הרבה פעמים בעבודה שלי עם עמיתים על הדילמות מול מטופלות שחושפות אלימות אך מבקשות לא לעשות דבר – מחשש שבן הזוג יגלה, או משום שאין להן לאן ללכת. במצבים כאלה, החובה שלנו היא לא לדחוף לפעולה, אלא לתמוך, להקשיב, להנחות למקורות עזרה רלוונטיים ולהיות שם כעוגן יציב בכל שלב שבו תבחר להיעזר. יש לה רבות אמון – ולא להחמיר סיכון.

מענים טיפוליים – רפואיים, נפשיים וחברתיים

מערך הטיפול כיום משתפר אך עדיין יש פער ביכולת לאתר ולהגיב מוקדם יותר. חשוב לדעת שעל פי חוק, כל איש צוות רפואי שנחשף לחשד לאלימות מחויב בדיווח במקרים שבהם קיימת סכנה ממשית. עם זאת, לא תמיד נשים רוצות או מסוגלות להגיש תלונה. כאן נכנסים לתמונה כלים נוספים – הפנייה לעו"סים רפואיים, קווים חמים, מקלטים קהילתיים לנשים, מערכות תמיכה שמסייעות לשיקום בתחומי תעסוקה, דיור ובריאות הנפש.

מעבר לטיפול רפואי ישיר, עלינו להשקיע ביצירת מעטפת רחבה הכוללת:

• ליווי רגשי על ידי פסיכולוגיות או עובדות סוציאליות מנוסות בטיפול טראומה
• תמיכה קבוצתית לנשים שעוברות תהליך דומה
• הכוונה משפטית במקרה הצורך
• שיקום העצמאות התפקודית – דרך קורסים, תכניות שיקום והעצמה

שינוי חברתי וחשיבות ההעלאה למודעות

כחברה, לא נוכל למגר אלימות כלפי נשים מבלי לפרוץ את המעגל של שתיקה – גם מצד הנשים עצמן, אך לא פחות מצד הסביבה שהרבה פעמים "לא מתערבת". כל אחת ואחד מאתנו עשויים להיות גורם תומך עבור אישה קרובה – שכנה, קולגה או קרובת משפחה – שמתמודדת עם אלימות.

אני זוכר במיוחד תהליך שעבר עם אישה שבמשך שנים התמודדה עם דיכוי רגשי מתמשך. בסופו של דבר, הפנייה הראשונה שיזמה בעצמה הייתה דווקא לקלינאי דיבור – כביכול בגלל בעיות גרון – אך במפגש כנה פתחה את נושא חוסר השליטה בתחומי החיים שלה. משמעותו של מפגש אחד יכול להיות עצום, כאשר הוא מתנהל ברגישות אמיתית והבנת הקשר הרחב.

כיצד נגיב – כהורים, כעמיתים וכחברה?

אלימות כלפי נשים אינה נושא השייך רק לשירותי הרווחה או למערכת המשפט. יש לנו אחריות קולקטיבית לפתח מנגנוני הגנה, עדכון מערכי חינוך שכוללים שיח על גבולות, כבוד הדדי וזיהוי של דפוסי שליטה מזיקים כבר בגיל מוקדם.

אלימות כלפי נשים אינה עניין פרטי – אלא סוגיה רחבת היקף בעלת השלכות רפואיות, נפשיות וחברתיות. בזיהוי מוקדם, אמון במטופלות וליווי עם גישה מקצועית ורגישה, נוכל לתרום לשיקום חייהן ובחלק מהמקרים אף להציל חיים.

שירה כהן

שירה כהן היא כותבת תוכן רפואי המתמחה בבריאות האישה, הריון, לידה ופוריות. שירה כותבת עבור מדיקל ליין מאמרים מקיפים המבוססים על מחקרים עדכניים ועל הנחיות גופים רפואיים מובילים, במטרה ללוות נשים לאורך שלבי החיים השונים.

1174 מאמרים נוספים