סדנה לניהול כעסים בגישה קוגניטיבית-רגשית קבוצתית

כחלק מהעבודה היומיומית שלי עם מטופלים, אני נחשף לעיתים קרובות להתמודדות של אנשים עם רגשות עזים, ובעיקר כעס. זהו רגש טבעי וחיוני, שנועד להתריע על מצבים בהם משהו מערער את חוויית הביטחון, ההוגנות או השליטה שלנו. יחד עם זאת, כאשר הכעס מופיע באופן תדיר, בעוצמה גבוהה או שאינו מתועל לדרכים בונות – הוא עלול להפוך למקור לסבל אישי ולקונפליקטים בינאישיים מתמשכים. מחקרים עדכניים מראים שכעס בלתי מאוזן משפיע לא רק על איכות החיים הנפשית והחברתית אלא גם על הבריאות הפיזית, כמו עלייה בלחץ הדם וסיכון למחלות לב.

ראייה קלינית רחבה להבנת התנהגות כועסת

כאנשים, אנחנו מגיבים למצבי תסכול ואיום באמצעים רגשיים שלעיתים חורגים מפרופורציה. במקרים רבים, מטופלים מדווחים לי שהם אינם מבינים מדוע התפרצו על בן משפחה או עמית לעבודה — עד כדי תחושה שאיבדו שליטה לרגע. הסבר ביופסיכולוגי לכך נעוץ בכך שכאשר אנו חווים איום, גם רגשי, מופעלת מערכת העצבים הסימפתטית – מה שמוביל לתגובות של "הילחם או ברח". במצב הזה, קל לנו לפעול מתוך האינסטינקט, מבלי לחשוב על ההשלכות. גם הרקע האישי של כל אדם משפיע – אנשים שגדלו עם מודלים משפחתיים של תקשורת תוקפנית או עם דיכוי רגשי מתקשים לזהות את רגשותיהם או לווסת אותם לאורך זמן.

מי עשוי להרוויח מהשתתפות בסדנה לניהול כעס?

מניסיוני, הקהל שפונה לסדנאות מסוג זה מגוון: הורים שרוצים לשפר את יחסיהם עם ילדיהם, עובדים שמרגישים שהכעס פוגע בקשרים במשרד, בני זוג בעימות מתמשך, ולעיתים אנשים שפשוט חווים תחושת פיצוץ פנימית מתמשכת. מדובר באנשים תפקודיים שמעוניינים להתמודד אחרת עם אתגר יומיומי אמיתי: איך להכיל תסכול מבלי לפגוע בסביבה או בעצמם. חלקם הגיעו לאחר הפנייה של רופא משפחה, פסיכולוג או חברה קרובה שהעירה על תוקפנות שפתאום מופיעה או תחושת מתח בלתי פוסק.

תהליכים רגשיים שמתרחשים במהלך הסדנה

אחד האלמנטים המרכזיים שאני מדגיש הוא ההבחנה בין כעס לבין ביטוי לא בריא של כעס. לא מעט משתתפים חוששים בתחילה שהמטרה היא "לדכא רגשות", אך למעשה — הכוונה היא ללמוד איך לתת שם לרגש, להבין את ההקשר שלו, ולבחור איך לבטא אותו בדרך שאינה פוגענית כלפי עצמם או אחרים. תהליך כזה דורש אימון חדש בתפיסה עצמית, בהקשבה פנימית ובהפחתת תגובתיות.

משתתפים לומדים להבחין בין מחשבה שמעוררת כעס לבין המצב עצמו, ובין תגובה גופנית שמאותתת על עליה במתח לבין ההתרחשות החיצונית. עבודה כזו מאפשרת לאנשים לפתח תחושת שליטה מחודשת — לא במובן של הכחשה, אלא במובן של עיבוד רגשי ומודעות עצמית משופרת.

מאפיינים פסיכולוגיים שמאתגרים את השליטה בכעס

• פרפקציוניזם – כאשר אדם מציב ציפיות לא ריאליות לסביבה, אכזבות חוזרות עלולות לעורר תגובות כעס קיצוניות.
• חוויות של פגיעות עבר – טראומות שונות שלא עובדו עלולות להעביר את התגובה הכועסת מהאירוע הנוכחי לעבר רגשי לא פתור.
• קשיי ויסות רגשי – במיוחד בקרב אנשים עם רקע של ADHD, הפרעה דו־קוטבית, או חרדה כללית.
• תחושת חוסר אונים מתמשכת – אנשים שמרגישים שלא נשמעים או שניתן להם מקום, לעיתים "פורצים" במאמץ להחזיר לעצמם שליטה.

בעבודה שלי עם קבוצות, אני רואה עד כמה חשוב לתת לגיטימציה לחוויה של כעס, תוך זיהוי הדפוסים הבעייתיים באופן שתואם את האישיות, הערכים וסגנון החיים של כל משתתף.

כלים טיפוליים מעולמות שונים

בתוך הסדנאות, מקובל לשלב בין גישות שונות שנחקרו ונמצאו יעילות בניהול רגשות. גישה בולטת אחת היא גישת ה־CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי), שמאפשרת לזהות מחשבות אוטומטיות ("הם עושים לי דווקא", "אני תמיד נשאר פראייר"), לאתגר אותן ולהציב מחשבה מאזנת יותר. בנוסף לכך, כלים מעולם המיינדפולנס הוכחו במחקרים כמשפיעים לטובה על ויסות רגשי – במיוחד בהיבט של הפחתת אימפולסיביות והגברת סובלנות לאי נוחות.

כמובן, יש טכניקות מבוססות גוף כגון תרגולי נשימה עמוקה, הרפיה פרוגרסיבית או גישות סומטיות שמסייעות לאנשים להתחבר לתחושות הגוף ולזהות סימני "התלקחות" לפני שהיא מגיעה לשיאה. שילוב בין גישה קוגניטיבית, רגשית והתנהגותית פותח אפשרות לתרגול מציאותי של שינוי תגובות גם תחת לחץ.

חשיבות העבודה בקבוצה

אחד האלמנטים המשמעותיים בעבודה מסוג זה הוא הביחד. בעידן שבו רבים נאבקים בבדידות, הקבוצה יוצרת סביבה בטוחה לתרגול, שיתוף והזדהות. יש עוצמה בזה שאדם שומע מישהו אחר מתאר את אותה תחושת תסכול שהוא חש, ופתאום מבין שהוא לא לבד. השיקוף של אחרים, הלמידה זה מזה, ולפעמים גם ההומור – הם מרכיבים שמקדמים תהליך משמעותי, שבדרך כלל קשה להשיגו בטיפול פרטני בלבד.

בהנחיות הקליניות האחרונות של אגודות מקצועיות בתחום בריאות הנפש, יש דגש הולך וגדל על טיפול קבוצתי למי שמתמודד עם אתגרים רגשיים יומיומיים – כולל תחושת כעס שאינה מקבלת מענה טיפולי הולם.

האם שינוי באמת אפשרי?

בהחלט. לאורך השנים, ראיתי מאות משתתפים שעברו שינוי מהותי לא רק באופן שבו הם מגיבים לכעס אלא גם בתחושת הזהות הרגשית שלהם. מה שמתחיל כצורך מיידי "לא להתפוצץ כל פעם", מתפתח לעיתים להבנה עמוקה של הצרכים שלנו, של הגבולות שלנו, ושל מערכות היחסים בחיינו.

שינוי אינו מתרחש בן לילה, אך ברוב המקרים, עצם המודעות, הלמידה והתמיכה הקבוצתית הם זרזים מרכזיים לתהליך צמיחה רגשי. גם אם לא ניתן להעלים רגשות שליליים – אפשר בהחלט לבחור לעבד ולהביע אותם בצורה שמקדמת רווחה נפשית, כבוד הדדי, וחיים שלווים יותר.

סדנה לניהול כעסים אינה פתרון קסם, אך היא פתיחת דלת לעבודה פנימית משמעותית. לא פעם, זו נקודת מפנה עבור משתתפים שמעולם לא קיבלו לגיטימציה להרגיש, להיכשל, לצמוח. אם הכעס משבש את מהלך חייכם – זו הזדמנות ללמוד שהתגובה הכועסת אינה גזירת גורל, אלא קריאה לשינוי.

דניאל רוזן

דניאל רוזן הוא כותב תוכן רפואי המתמחה ברפואת ילדים, התפתחות הילד ובריאות הנפש. דניאל כותב עבור מדיקל ליין מאמרים המיועדים להורים ולמטפלים, תוך שילוב מידע מבוסס ראיות עם שפה נגישה ומעשית.

827 מאמרים נוספים