עצם ההומרוס – סוגי פגיעות, אבחון וטיפול משולב

במהלך שנות עבודתי כרופא, פגשתי לא מעט מטופלים שפגיעות ביד שינו להם את איכות החיים – חלקם חזרו לתפקוד מלא, אחרים נזקקו לשיקום ממושך. אחד האיברים המרכזיים בפגיעות מסוג זה היא עצם ההומרוס. מדובר בעצם מרכזית מבחינה אנטומית, אך לא פחות חשוב – היא קריטית מבחינה תפקודית. כשאני מסביר למטופלים על חשיבות הזרוע, אני תמיד מדגיש: ההומרוס היא לא רק "עצם בזרוע", אלא מרכיב חיוני שמאפשר לנו להושיט יד, להחזיק, להרים – ובעצם, להתנהל באופן חופשי בעולם.

סוגי פגיעות נפוצות בעצם ההומרוס

הפגיעה הנפוצה ביותר בהומרוס היא שבר. שברים יכולים להתרחש באזורים שונים של העצם– סמוך לכתף, באמצע הזרוע או ליד המרפק – ולכל מיקום משמעויות רפואיות שונות. שבר בצוואר הכירורגי של ההומרוס, למשל, שכיח במיוחד בקרב מבוגרים, בעיקר עקב ירידה בצפיפות העצם (אוסטיאופורוזיס). לעומתו, שברים דיאפטיים – באמצע העצם – נגרמים לרוב עקב טראומה ישירה, כמו תאונת דרכים או נפילה מגובה.

נוסף על שברים, קיימים גם נקעים (שחיקה של המפרק) או חבלות חמורות שיכולות לפגוע בשלמות הרקמות שמסביב לעצם, כמו שרירים, גידים וכלי דם. פגיעה כזו עלולה לגרום לא רק לכאב, אלא גם לפגיעה נוירולוגית זמנית או קבועה, במיוחד כאשר יש מעורבות של עצב הרדיאלי, שעובר בסמוך להומרוס.

גורמי סיכון לפגיעות בהומרוס

מעבר לגורמים הברורים כמו תאונות ספורט ונפילות, ישנם מצבים רפואיים שמגבירים את הסיכון לשברים בהומרוס. מבוגרים עם אוסטיאופורוזיס נמצאים בסיכון גבוה במיוחד, גם בנפילות קלות יחסית. בספורטאים, לעומת זאת, עומסים חוזרים – במיוחד בענפי זריקה כמו בייסבול או כדוריד – עלולים להוביל לפגיעות מאמץ כרוניות.

גם מצבים נוירולוגיים שמובילים לירידה בקואורדינציה או ביציבה, כמו מחלות נוירו-שריריות או שיתוק חצי גוף, מגדילים את הסיכון לנפילות ולפגיעות בעצמות זרוע. בנוסף, שימוש ארוך-טווח בסטרואידים הוא גורם המחליש את העצם ומעלה את הסיכון לשברים.

אבחון של פגיעות בהומרוס

כשהמטופל מגיע עם תלונה על כאב חריף בזרוע אחרי טראומה, בדרך כלל נתחיל בבדיקת רנטגן פשוטה כדי לזהות אם מדובר בשבר. במקרים שבהם יש חשד לפגיעה מורכבת, כמו מעורבות של מפרק הכתף או מרפק, לעיתים נידרש להדמיות מתקדמות יותר – CT או MRI.

בנוסף, אנו בודקים תפקוד עצבי ושרירי: האם יש תחושת נימול? ירידה בכוח השרירים? תסמינים אלה יכולים להצביע על מעורבות עצבית או נזק לרקמה רכה – נתונים שחיוניים לקביעת אופי הטיפול.

אפשרויות טיפול – שמרני לעומת ניתוחי

למרות הדימוי המרתיע של שבר ביד, חשוב לדעת שרוב השברים בהומרוס ניתנים לטיפול שמרני, ללא ניתוח. בשברים שאינם מזוזים (כלומר, שני קצוות העצם שמורים בקו ישר), המטופל יקבל לרוב מתלה זרוע (SLING) למספר שבועות, לצד מעקב הדוק וצילום תקופתי לבדיקה אם וסימני איחוי קיימים.

לעיתים, בעיקר כאשר מקטעי העצם זזו ממקומם, או אם יש סיכון לפגיעה פונקציונלית ארוכת טווח, נבחר בטיפול ניתוחי. בניתוחים אלה אנחנו משתמשים בלוח מתכת (פלטה) וברגים, ולעיתים באילתור מתקדם יותר כמו מסמר תוך-מדולרי (INTAMEDULLARY NAIL). במהלך השנים, שיטות אלה השתכללו מאוד, עם דגש על הפחתת זמן ההחלמה ושימור התנועה במפרקים.

תקופת ההחלמה והשיקום

החלמה משבר בהומרוס היא תהליך אינדיבידואלי – אין לזה נוסחה אחת שמתאימה לכולם. בגיל צעיר ובאדם בריא, העצם יכולה להתאחות בתוך 8–12 שבועות. במבוגרים, התהליך אטי יותר ולעיתים מצריך סטיות קלות מההנחיות הסטנדרטיות.

בכל מקרה, השיקום התנועתי חשוב לא פחות מאיחוי העצם. בשלבים הראשונים אנחנו ממליצים על מנוחה עם תמיכה ידנית, ובהדרגה משלבים פיזיותרפיה ממוקדת. אחד האתגרים הגדולים הוא למנוע קישיון במפרק הכתף או המרפק אם לא מתחילים תנועה בעיתוי הנכון. בשיקום נכון ומותאם, מרבית המטופלים חוזרים לתפקוד מלא, כולל הרמת ידיים ונשיאת משקל.

מתי יש סיבוכים וכיצד מונעים אותם

אם השבר לא מאוחה תוך פרק זמן סביר – מצב שנקרא "איחוי מושהה" או "אי-איחוי" – יש לשקול טיפול מחודש ולעיתים נוסף ניתוח. כמו כן, קיים חשש לשינויים ביומכניים קבועים – כמו קיצור של הזרוע או עיוות בזווית התנועה – בעיקר לאחר שברים חמורים או טיפול לקוי.

סיבוכים נוספים כוללים זיהומים לאחר ניתוח, נזק עצבי (במיוחד לעצב הרדיאלי), או ניוון של רקמות סביב העצם עקב חוסר תנועה. כאן מתגלה חשיבות העבודה הרב-תחומית – בין הרופא האורתופד, הפיזיותרפיסט והמטופל עצמו – לשם תיאום מדויק ומעקב צמוד.

תנועתיות, עצמאות ואיכות חיים

מעבר להיבט הפיזי, חשוב להבין את ההשלכות התפקודיות והנפשיות של פגיעות בזרוע. פעולות יומיומיות – החל מהתלבשות ועד נהיגה – מושפעות ישירות מכאב או מגבלות בטווח התנועה של היד. לכן, בפגישות המעקב אני מקפיד לשאול לא רק על רמת הכאב, אלא גם על היכולת לתפקד בחיי היום-יום.

כשמבינים את התפקיד הכולל של הזרוע במערכת השריר-שלד, ברור מדוע כל פגיעה כזו דורשת התייחסות מעמיקה ורב-שלבית. שיקום טוב אינו מסתיים באיחוי העצם – הוא כולל הדרכה, חיזוק, הדרגתיות ותחושת שליטה מחדש בגוף.

• התייעצות מוקדמת עם רופא משפחה או אורתופד עשויה למנוע סיבוכים מיותרים
• שיקום נכון עשוי לקצר משמעותית את זמן ההחלמה
• לאנשים מבוגרים חשוב לשקול גם בדיקת צפיפות עצם כחלק מהמעקב

שילוב בין מנוחה לתנועה

אחד המסרים החשובים שאני מעביר למטופליי הוא לשלב בין מנוחה מספקת כדי לאפשר לעצם להחלים, לבין תנועה הדרגתית כדי לשמור על טווח תנועה תקין. הגישה המודרנית ברפואה נמנעת מהשמה ממושכת בקיבוע אלא אם כן היא מחויבת המציאות, כדי להימנע מניוון מפרקים או אובדן תפקוד.

עצם ההומרוס ממחישה היטב את יחסי הגומלין בין מבנה ותפקוד. הפגיעה בה עשויה להיות דרמטית, אך עם טיפול מתאים וגישה שיקומית הוליסטית, ברוב המקרים ניתן לשוב לחיים פעילים ומלאים.