במהלך השנים כמומחה בתחום הרפואה והבריאות הנפשית, פגשתי עשרות מטופלים שהתמודדו עם קושי לאתר ולהבין דפוסי תקשורת מסוימים, במיוחד אלו שמופיעים מתחת לפני השטח. אחת ההתנהגויות שזיהיתי כמאפיינות מצבים אלה היא תגובתיות שמתבטאת בדרכים עקיפות ומבלבלות. במקרים כאלה, המטופלים עצמם או הקרובים להם אינם מודעים לכך שמדובר בדפוס עקבי, שמתבטא לאו דווקא במילים בוטות או בפעולות גלוייות – אלא במשהו שחמקמק יותר, אך בעל השפעה רגשית עמוקה.
מה זה פאסיב אגרסיב
פאסיב אגרסיב הוא דפוס התנהגות שבו אדם מבטא התנגדות, תסכול או כעס בצורה עקיפה ולא ישירה. במקום להתעמת, הוא עלול לעכב משימות, להחמיץ פגישות או להראות אדישות. ההתנהגות יוצרת תחושת מתח ובלבול אצל הסובבים ומקשה על תקשורת פתוחה ויעילה.
סימנים שכיחים שמעידים על הדפוס
הבנה של הדפוס הזה מתחילה בזיהוי הסממנים הקטנים. לא מדובר במעשה חד-פעמי, אלא בהתנהלות חוזרת שכוללת ביטול עדין של סמכות, ערעור עקיף של הוראות או התחמקות מאחריות – מבלי לומר זאת ישירות. פעמים רבות, ההתנהגות הזו נתפסת לא ברור: אנשים סביב עשויים להרגיש מתוסכלים או אשמים מבלי להבין מדוע.
לא אחת פגשתי בני זוג או קולגות שסיפרו על "תחושת ריחוק בלתי מוסברת", או על תחושה שהם חייבים 'לנחש' מה הצד השני מרגיש או רוצה, מכיוון שדברים אינם נאמרים בבירור. התסכול שנוצר במערכות יחסים כאלה עלול להצטבר, וכשהוא אינו מטופל – הוא עלול להוביל לשחיקה רגשית עמוקה.
איך ולמה מתפתח דפוס כזה
לא מעט מהאנשים שמפעילים את ההתנהגות הזאת עושים זאת לא ממקום מזיק או מודע, אלא כתוצר של דפוס שנלמד בילדות או התגבש עקב חוויות חיים. למשל, ילדים שגדלו בסביבות בהן ביטוי רגשי ישיר זכה לגינוי – לומדים להחביא רגשות כמו כעס או עלבון, ולהביע אותם בעקיפין. זה יכול להקפיא את היכולת לבטא רגשות בצורה בריאה בגיל מבוגר.
בהקשרים תרבותיים מסוימים, הקפדה על נימוס יתר יכולה גם היא להוות קרקע פורייה לתגובתיות עקיפה. האדם למד שקונפליקט הוא דבר מסוכן, ולכן הוא מנסה "לשרוד" אותו באמצעות התנהגות לא ישירה. במקרים אחרים, מדובר בתוצאה של מערכות יחסים סמכותיות מדי, שבהן לא ניתנה לגיטימציה לביטוי רגשי אותנטי.
ההשלכות על הבריאות הנפשית והפיזית
הדחקה של רגשות לאורך זמן עלולה להוביל למתח פנימי מתמשך. גישה עקיפה להתמודדות עם קונפליקטים לא רק פוגעת באיכות מערכות היחסים, אלא גם משפיעה על הגוף. מרבית האנשים שמתמודדים עם התנהגות עקיפה לאורך זמן (בין אם כמשדרים או כקולטים אותה), עלולים לחוות תחושות כמו עייפות, ירידה במוטיבציה, או עצב כללי, לעיתים מבלי להבין את מקורן.
מהצד השני, האדם עצמו שמביע את רגשותיו בדרכים עקיפות עשוי להרגיש תסכול שהולך ומתעצם, משום שרגשותיו אינם נראים או נשמעים. לעיתים, התחושה היא שאינם מובנים – אך הקושי האמיתי טמון בכך שהם כלל לא מבטאים עצמם בצורה שקופה. הדבר עלול להוביל, במקרים מסוימים, להחמרה במצב רגשי ואף לתרומות לדיכאון או חרדה.
כיצד ניתן לזהות ולהתמודד עם הדפוס
מודעות היא תמיד שלב ראשון. כאשר אדם מצליח לזהות שהוא מסתובב עם כעס שהוא מתקשה לבטא, או שהוא פועל ממקום שאינו מחובר לרצונותיו האמיתיים – נפתח פתח לריפוי. העבודה המשותפת עם איש מקצוע מהתחום הרגשי יכולה לעזור לפתח שפה ביטוי מדויקת יותר, להתמודד עם פגיעות ישנות ולבנות הרגלים תקשורתיים בריאים.
- שאלו את עצמכם: האם אתם נוטים להימנע מקונפליקטים בכל מחיר?
- שימו לב: האם אתם מבצעים מטלה, אך תוך כדי מביעים חוסר שביעות רצון בדרכים עקיפות?
- הקשיבו לאחרים: האם נאמר לכם שאתם "קשים לקריאה" או ש"אין לדעת מה אתם באמת רוצים"?
גם אם הזיהוי מתרחש בזוגיות, בעבודה או במסגרת משפחתית, עצם ההכרה בדפוס יכולה להיות הצעד הראשון ביציאה ממנו. חשוב במיוחד לפתח אמפתיה כלפי עצמנו וגם כלפי אחרים שמתנהלים כך – כי לרוב, מדובר במנגנון הגנה מתוך קושי רגשי מתמשך, ולא בהתנהגות מניפולטיבית מכוונת.
גישות טיפוליות מקובלות
בקליניקה, ניתן לשלב בין גישות ברובדים שונים – כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שפועל לשנות דפוסי חשיבה מזיקים, לצד טיפול דינמי, המעמיק בשורש הרגשי של ההתנהגות. לפעמים נשלב גם כלים מהעולם של מיינדפולנס או תקשורת מקרבת, כדי לאמן את האדם בשיח כן וללא שיפוט עצמי.
בקרב אנשים שחווים קושי כרוני בהבעה רגשית, נמצא שטכניקות של כתיבה יומית, תרגול דיאלוג פנימי והעברת רגשות לכתב – עשויות לתרום לניסוח אותנטי של הצרכים האישיים. מאידך, בסביבות עבודה, ניתן להיעזר בכלים ניהוליים כמו תיאום ציפיות, שיחות אישיות הדרגתיות והכנה מראש למצבים שמעוררים קונפליקט.
הקשר בין רמות חרדה והתנהגות עקיפה
יש קשר קרוב בין תחושת איום לבין הנטייה לבחור בהתנהגויות לא ישירות. כאשר אדם מרגיש שהבעת רגש תוביל לנידוי, העונשה או אובדן שליטה – תגובתו עלולה להיות עקיפה או מסוכלת. זו הסיבה שבמחקרים עדכניים, כמו אלו שנערכו באוניברסיטאות בארה"ב ב-2021–2023, נמצא שלאנשים בעלי נטייה לחרדה חברתית יש גם מדדים גבוהים להתנהגות עקיפה בקונפליקט בין-אישי.
הידע הזה מאפשר לנו להבין טוב יותר מה קורה מתחת לפני השטח – לא רק להאשים או לשפוט מישהו על כך שאינו ישיר, אלא גם לבחון באיזה הקשרים סביבתיים או בין-אישיים יש מקום להרגיש בטוחים יותר כדי להיות אותנטיים.
| התנהגות ישירה | תגובה עקיפה |
|---|---|
| ביטוי תחושות בגלוי ("אני מרגיש שהעמסת עליי") | התעלמות מהצורך, ביטול מפגש או עיכוב בביצוע |
| שיח פתוח על קונפליקט | הימנעות מדיבור ישיר, או הבעת הסתייגות בצורה מעורפלת |
לסיכום, גם אם מדובר בדפוס שאינו נראה כלפי חוץ כבעל עוצמה – יש לו השפעה ניכרת על מערכות יחסים ובריאות הנפש. זיהוי מוקדם, שיח פתוח וסביבה תומכת יכולים לחולל שינוי אמיתי עבור האדם עצמו וגם עבור סביבתו הקרובה.

דניאל רוזן הוא כותב תוכן רפואי המתמחה ברפואת ילדים, התפתחות הילד ובריאות הנפש. דניאל כותב עבור מדיקל ליין מאמרים המיועדים להורים ולמטפלים, תוך שילוב מידע מבוסס ראיות עם שפה נגישה ומעשית.
827 מאמרים נוספים