סינדרום סטוקהולם והיבטים פסיכולוגיים בתגובה לטראומה

יש מצבים נפשיים שמתגלים דווקא ברגעים הקיצוניים ביותר—כאלה שמהווים מבחן לקצה גבול היכולת האנושית לעמוד בלחץ, פחד או חוסר שליטה. בין אותם מצבים נמצא תופעה שנראית לעיתים מבלבלת, אך נובעת מתוך מנגנון הישרדות עמוק: תגובה רגשית חיובית כלפי אדם שהתנהג כלפינו באלימות, שליטה או איום. בעבודתי בתחום בריאות הנפש אני נתקל מדי פעם באנשים שחוו מצבים קיצוניים כאלה, ולאחר מכן התקשו להסביר או להבין את הרגשות שהתפתחו כלפי הפוגע. זהו מצב שמחייב התבוננות לא שיפוטית, מתוך הבנה שהוא מבטא תגובה פסיכולוגית טבעית—גם אם קשה להבנה מנקודת מבט חיצונית.

מתי עשויה להתפתח תגובה מסוג זה?

תגובות רגשיות מורכבות כלפי אדם פוגעני יכולות להתפתח בעיקר בתנאים שבהם יש חוסר ברירות, תלות מוחלטת או בידוד רגשי מהעולם החיצון. ככל שתנאי הלחץ נמשכים לאורך זמן, כך מנגנוני ההגנה של הנפש מגייסים אסטרטגיות הסתגלות לא מודעות. מעבר לכך, אנשים רבים שחווים טראומה מציינים שהתוקפן מספק להם, לצד הפחד, גם רגעים בודדים של חמלה, עידוד או "הפוגות" מאלימות. רגעים אלה יוצרים בסיס רגשי מבלבל, שבו המוח מקשר בין הישרדות לקירבה אנושית—גם אם היא מדומה או חד-צדדית.

מפגשים עם מטופלים העלו לא אחת סיפורים על תחושת חובה להגן על הפוגע, להשתיק ביקורת כלפיו, או להסביר את התנהגותו לאחרים. התחושות הללו מעוררות לעיתים מבוכה או אשמה, אך חשוב להבין שהן תוצאה של התמודדות נפשית מורכבת, לא של חולשה או "בחירה שגויה".

מי עלול לחוות את התופעה?

למרות התדמית הציבורית, התגובה הזו אינה מוגבלת לחטופים או לנפגעים מסיטואציות קיצון יוצאות דופן. במפגשים טיפוליים, זיהיתי דפוסים דומים גם אצל מי שעברו התעללות בתוך מערכות יחסים קרובות—בני זוג, הורים, מטפלים או דמויות סמכות. הדינמיקה של פגיעה מתמשכת בתוך מערכת קרובה מייצרת תלות רגשית עמוקה. כאשר התוקף הוא גם מקור לתחושת שייכות או ביטחון זמני, נוצרת מציאות שבה הגבולות בין אהבה לפחד, בין הזדהות להתאמה כפויה, מיטשטשים.

שיחות עם עמיתים מראים שככל שהפגיעה נמשכת זמן רב יותר, וככל שהקורבן מבודד מהסביבה התומכת, כך גוברת הסבירות להתפתחות של תגובה רגשית סותרת כלפי הפוגע. זוהי תזכורת עד כמה הקשר האנושי מתהווה גם מתוך כאב, ובאילו אופנים מורכבים הנפש מגיבה כשרשויות התמיכה החיצוניות אינן זמינות או אמינות.

השלכות נפשיות והתמודדות אחרי הפגיעה

היציאה ממערכת יחסים פוגענית שבה נוצר קשר רגשי עם הפוגע מלווה לעיתים בתחושת רִיק, בלבול ואף אבל. במצבים מסוימים אנשים מביעים געגוע לא למי שפגע בהם, אלא לאשליה של קרבה שנוצרה תוך כדי הפגיעה. חשוב להבדיל בין קשר רגשי ממשי לבין תגובה הישרדותית, שנועדה להבטיח את ההישרדות הרגשית והפיזית בטווח הקצר.

• חלק מהאנשים יחוו קושי לבטוח מחדש בסביבתם הקרובה
• עשויים להרגיש אשמה על רגשותיהם "המבלבלים"
• לעיתים יש תחושת קונפליקט פנימי בין ההכרה בפגיעה לבין זיכרונות חיוביים מהקשר עם הפוגע

כדי להתמודד עם התחושות הללו, חשוב להיעזר בגורמים מקצועיים שמכירים את המורכבויות של נפגעי טראומה מורכבת. במקביל, תמיכה לא-שיפוטית מהמשפחה והחברים היא מרכיב מרכזי בשיקום הזהות העצמית.

תפקיד החברה והמערכת הרפואית

אחת הנקודות הרגישות ביותר בתהליכי שיקום היא תגובת הסביבה. לא מעט מטופלים משתפים בתחושת חוסר הבנה מהמערכת, ולעיתים גם חוסר אמפתיה. חשדנות מצד מטפלים, חקירות חודרניות או ספקנות לגבי עוצמת הפגיעה, עלולות להעצים את תחושת הבדידות ולשמר את הקשר הרגשי עם הפוגע כ"קרקע מוכרת".

במערכת הבריאות, קיימת בשנים האחרונות מגמה גוברת של הטמעת גישות טיפוליות מבוססות טראומה (Trauma-Informed Care), אשר מכירות בהיסטוריה של פגיעות רגשיות ומבנות את תהליך הטיפול תוך הבנה של המנגנונים הפסיכולוגיים שנבנו מתוך הצורך לשרוד. גישה כזו מסייעת לא רק בזיהוי דפוסים קלאסיים של טראומה, אלא גם מאפשרת למטופלים לשחזר תחושות של שליטה וביטחון—מרכיבים שהיו חסרים לאורך זמן רב.

כמה דגשים להבנה מעמיקה של הנושא

היבט	מה שניתן לראות	מה שעומד מאחוריו
הגנה על הפוגע	הצדקה של התנהגותו בפני אחרים	מנגנון של תלות נפשית וצורך בביטחון
התנגדות לעזיבת הקשר	פחד או חרטה כשחושבים לנתק קשר	בלבול בין אהבה, תלות והישרדות
היעדר כעס	תחושת "השלמה" או אפילו זיכרון חיובי	הדחקה כסוג של מנגנון הגנה

הבנת המורכבות הפסיכולוגית שבתופעות מסוג זה חיונית לכל מי שמלווה, תומך או מטפל בנפגעים. אין מדובר באנומליה או בהתנהגות לא הגיונית, אלא בתגובה אנושית לזמנים קשים במיוחד.

התקדמות מקצועית ותמיכה מותאמת

בקהילה הטיפולית מדברים כיום יותר על חשיבות ההתמקדות בנפגע ולא בפוגעים בלבד. כלומר, לא רק לאתר את הפגיעות עצמן, אלא גם להכיר בדפוסים הרגשיים שהתפתחו בעקבותיהן. במקרים מסוימים, טיפול ממוקד טראומה יכול לכלול גם הכרה באותה תגובה רגשית סותרת, מבלי למהר לפרקה או לשפוט אותה. דווקא השהייה בתוך המורכבות מאפשרת לבצע הפרדה בריאה בין רגשות לגיטימיים לתנאים לא לגיטימיים שיצרו אותם.

לסיכום, המניע להבנת התופעה הזו אינו רק רפואי או תיאורטי – הוא אנושי. ככל שנעמיק לזהות ולקבל את תגובות הנפש למצוקה, כך נוכל לסייע טוב יותר למי שנפגעו לחזור לעצמם, לעבד את מה שקרה להם, ולבנות בסיס רגשי יציב יותר לעתידם.